דניאל חן היה מעצב חוויית משתמש עם יותר מ-200 פרויקטים: חברות תעופה, בנקים, חברות ביטוח, סטרטאפים. מבחינתו, כל זה חשוב. הוא גאה בפרויקטים שלו ורצה להראות את כולם.
מבחינת לקוחות שצריכים לקבל החלטה, זה עומס מבלבל.
אם אי אפשר להראות 200 פרויקטים, מה כן אפשר?
בחרנו סיפור אחד, הישג משמעותי בודד, שמלמד אותנו מה מיוחד בו. זה לא כל מה שהוא עשה או השיג – רחוק מזה – אבל זה בהחלט מראה כמה הוא שונה ומה הוא יודע לעשות.

מה הסיפור?
דניאל היה המעצב הראשון של ביט.
ארכיטקט מוצר דיגיטלי שהגה קונספט ואז הפך אותו למציאות. ביט, אחת האפליקציות המצליחות, האהובות והשימושיות בישראל, לא צריכה שיסבירו אותה.
ואם יש מישהו שהצליח לחצות את המורכבות, הרגולציה, הפוליטיקה הארגונית והאגו, ולצאת בצד השני עם מוצר כל כך חכם, כנראה שהוא מבין מה הוא עושה.
200 פרויקטים הם חומר גלם. המעצב הראשון של ביט הוא סיפור.
והסיפור הזה עבד: הפוסט "מי היה המעצב הראשון של ביט?" הגיע לכחצי מיליון חשיפות אורגניות בלינקדאין, בלי פרסום ממומן, והביא לו עשרות פניות מחברות הייטק מובילות.
הסיפור לא המציא לו יתרון. הוא גרם לאנשים לראות יתרון שהיה שם קודם.
וכשמנהל בחברה פונה לבוסית שלו ואומר לה "אני רוצה לגייס את דניאל חן כיועץ",
והיא שואלת "למה דווקא הוא", הוא עונה: "דניאל היה המעצב הראשון של ביט".
זהו.
סיפור עסקי לא נבנה כדי לרגש או לעניין, אלא כדי לשנות תפיסה או התנהגות.
במילים אחרות, המטרה של סיפור טוב היא לא מחמאות, אלא לאפשר ללקוחות לבחור בך בביטחון.